""אני חושב שאין עוד עיר בעולם שהופשטה מבגדיה, מעוֹרה, באופן כזה," לחש מינורו סאן. משה החליט בינו לבינו לבטל את הביקור בקיבוץ, והם צללו בנינוחות אל נבכי השרטוט. יחד סקרו את המבנים המסובכים והסימטריים שנחשפו כשלדי לווייתנים משחירים לעין השמש. משה ניסה לאתר בתדפיס משנת אלף שבע מאות ששים ושתיים את שרידי היכל אפולו שבו מנגן מינורו בלילותיו ברומא, ושמח למצוא אותו, סנטימטר בלבד מעל הקצה התחתון של השרטוט הגדול. מינורו סאן הוסיף נקודה אדומה עגולה לציון המיקום המדויק שבו נהג לנגן, משה רשם "M" לידה, והם השיקו בעליצות כוסיות יין אדום כדם."
