"משה קינח את סנטרו בכף היד בעודו פוסע למרפסת. דבר לא השתנה בחוץ מלבד הירח שכוסה כבר כולו בצל שחור. הוא כיוון אליו את המשקפת הענקית ונדהם. ירח עצום, חשוך, אדמדם כשלולית דם יבשה השיב לו דרך העדשות מבט עוין, כמו עין ציקלופית חורשת רע. חבל שלא שאל את מק'אליסטר כמה זמן זה יימשך. האיש בירח שכבר ראה את משה יורה, משסף, מטביע וחונק – האיש הזה מסתיר פניו ממנו דווקא בלילה הגורלי הזה."
