"זכר נאקות אחרות צף ועלה. נאקות שעלו משורת אלונקות שסודרה במנחת המאולתר לפני עשרים ותשע שנים, ממתינות לחילוץ. אז הוא שכב על הקרקע לצד מוריס, בתום הקרב במיצר המתלה, במבצע סיני. אל תוך עיניהם שבחנו את שורת האלונקות שמולם, נפל צל. מפקדם בעט בסוליות נעליהם האדומות באכזריות. "מילואימניקים חארות," הפטיר ביובש, והחריצים העמוקים בלחייו המחוספסות נמתחו בחיוך עקום. "סחתיין. יודעים להילחם. עם חיילים כמוכם אני עוד אהיה רמטכ"ל," פלט והוסיף בנדיבות, "באים לחרבן?"