" עברו יומיים תמימים עד שעמוד האבק היתמר במרחק. שלומית, בעמדת התצפית בחלון, ידעה מיד: הציפייה הסתיימה. מוריס בדרכו להר, במכונית אמריקנית גדולה כמו אונייה. בדמיונה ראתה שני צמיגים חורכים אספלט משובש וצר, והשניים האחרים, מימין, חורצים את השוליים, עד שמתערבל לשמים ענן סמיך. "