"משה לא רצה שהערב הנפלא יסתיים בטונים צורמים. הוא מצא את מינורו-סאן ודחק בו לתת הדרן "חזק". אחר נפנה לחפש את אן ותמרה, משפשף בהיסח הדעת את עצם הבריח. הוא הקיף את הבית, אך לא מצא אותן. כשחזר לרחבה כעבור כמה דקות, היכו בו צלילי השחרזאדה לרימסקי-קורסקוב והוא עצר ובלע את רוקו, עיניו מזנקות מחוריהן.
תמרה התנדנדה בעמידה במרכז הרחבה, זרועותיה חובקות את צלליתה התמירה וכפות ידיה פרושות על ירכיה הנעריות כשני נדני אקדח רכים. מנורות הנייר הכתמתמות הטילו צללים שהפכו את גופה ושיערה השחור לדמות לפיד גמיש מתפתל בקפלים רכים. המראה חנק את לבו."