"רחוב אלנבי המה אדם. שמש בוקר קורנת, כאילו אביב פרץ באמצע החורף, חיממה את המדרכות. משה ותמרה ירדו מהאוטובוס הדו-קומתי שהובילם לפנים העיר, ופסעו בחוסר שקט בין האזרחים שמיהרו לעבודתם. "זה פה!" קראה תמרה והצביעה בידה על חנות ששכנה מתחת לגזוזטרה נאה, מולבנת צלעות. ומיד: "לא זה לא פה"; "הנה זה!" ואחריו: "לא! גם לא פה."