להאזנה: השיר "עץ הזית", מילים נתן אלתרמן, הלחנה ושירה שושיה בארי דותן, עיבוד מוסיקלי אורי שלזינגר, הופק בשנת 2014 על ידי הסופר ליאור כוריאל לרגל צאת ספרו "נצור".
ב"נצור", רומן מתח היסטורי רב עלילות, ליאור כוריאל פורש מסכת רווית זעם קדמוני, סודות ושברי קליידוסקופ של בגידות, היעלמויות, אהבות, חזון נשגב וייאוש קודר, שהם מתבליני החיים בארץ הקשה הזאת.
גיבורי וגיבורות "נצור" צועדים, תוך גילויי גבורה עילאית, חולשה תהומית ואובדן שליטה עצמית אל קץ רב תהפוכות. דרכם מתפתלת מהמסתורין האופף את נפילת הל"ה בקרב בתש"ח, דרך נביטת ישראל הצעירה, ועד עצם ימינו.
בליל ירח מלא אורב משה לידידו חמדן, קבלן פלסטיני נוקשה וחריף. זה יהיה מפגשם האחרון. הלילה הוא יקרע את מעטה החשאיות בה מתנהל חמדן מזה כארבעים שנה, יחשוף את סודו ויגבה ממנו מחיר מלא על פשעיו. סיפור הלילה הדרוך נשזר בזכרונות חמוצים-מתוקים. מנקודת שבר בחייו – כישלון מבצעי בגרמניה שהיטה את מסלולו כלוחם במוסד, עבור ברקמת התאהבויות משולשות, ועד להתיישבות משפחתו באחוזה סוריאליסטית. רצח אהוב נעוריה של אשתו מפורר את התא המשפחתי, ומשה נותר כמתיישב בודד, מוכה קדחת בנייה שלוחת רסן.
בנעוריו היה משה האחרון לצלם את מחלקת הל"ה לפני שנקלעה לקרב הגבורה. בצילום מסתתר סוד שחידתו מלווה את חייו כצל. ברגעיו הקשים צצה התמונה האבודה וחייו משתנים. בעקבות הגילוי הוא מתכנן לנקום בחמדן – אלא שהוא אינו יודע שזו עומדת להיות נקמה כפולה.
ברגע השיא המתעתע של "נצור" מסתבר שלאופי האנושי פנים מורכבות מששיערנו… משם נפתח מסע חדש של תקווה.
(צילום "עץ הזית": רומי כוריאל. קליגרפיה "נצור": יעקב בוסידן)
כה אמר אריך קסטנר:
מתוך המבוא שלו לפצפונת ואנטון שנכתב ב-1931 :
"זה לא משנה אם הספור קרה או לא קרה. העיקר שהוא אמיתי! סיפור הוא אמיתי אם הוא יכול לקרות בדיוק כפי שמספרים אותו. את זה הבנתם? אם הבנתם את זה, הרי הבנתם כלל חשוב באמנות. ואם לא הבנתם, זה גם לא נורא. ובכך נגמרת ההקדמה. בשעה טובה."
וכשהדברים אמורים ב"נצור", ספר שהוא רק הד למאורעות עזים, על אחת כמה וכמה.