עוטה עור הנמר

מויקיפדיה: מלך ערב, רוֹסְטְוָן, היה חָשׂוך בנים. בתו היפהפייה טִינָטִין, אהבה את שַׂר הצבא אַבְתַּנְדִּיל וזה השיב לה אהבה. יום אחד, בצאתם לציד, רואה המלך ושַׂר צבאו אביר זר עוטה עור נמרה, מתבודד על גדת הנהר. המלך שולח את עבדיו ללכוד אותו, אך האיש מגיב באלימות וחומק מהם. אַבְתַּנְדִּיל יוצא לחַפשׂו, ובתום שלוש שנים הוא מוצא את האביר טָרִיאֵל. הלה מספר לו כי בהיותו שַׂר הצי בממלכת הודו יצאה נפשו אל בת המלך נֶסְטָן-דָּרֶגָ'אן, שהשיבה לו אהבה, אך אביה הועידה לאחר. בַּצָר ליבו הוא רצח את הנסיך שנועד לאהובתו. בת המלך הוברחה לטירה מכושפת והאביר נטש את הממלכה. בעקבות הווידוי נקשרת נפשו של האביר טָרִיאֵל בנפשו של שַׂר צבא ערב אַבְתַּנְדִּיל. בכוחות משותפים הם מוצאים את בת מלך הודו ומשחררים אותה מכלאה. אביה מִתְּרָצֶה, ולשמחת הכול האביר עוטה עור הנמרה, נושא לאישה את אהובתו.

עוטה עור הנמר2

"משה נמנם בכורסא.

"אלף ומאה חרוזים כתב לה המשורר רוסתוולי, שאותו הפילה ברשתה," הסבירה ודקלמה:

" 'מִשְׁפְּטֵי הַמְאֹהָב הֵם: אוֹר – פָּנִים כְּזִיו הַשַׁ‏חַק,‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏

דַּעַת, עֹשֶ‏ר,עֵת וָנֹעַר, חֲנִינַת מְזֵי – הַדַּחַק,‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏

מְלִיצָה, חָכְמָה וָוֶתֶר, עֹז לִמְחֹק רָאשִׁים בְּמַחַק'…הממ. רגע.."

והמשיכה בנשיפה:‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏

"'הֶחָסֵר כָּ‏ל – זֹאת – רָחוֹק הוּא מֵאוֹהֵב תַּכְלִית הָרַחַק‏.'‏

"ובכל זאת," אמרה, "המלכה העדיפה את המלך. אני," חזרה שנית, "הייתי מעדיפה את המשורר."

עוטה עור הנמר

The official Nazur Blog

error: Content is protected !!